<h1>ראב"ן — שבועות</h1>
<h2>דף יא.</h2>
שמעתי חכמים גדולים מתקשין בסוגיא של שמועה זו דתנן [שבועות ל"ו:] ויברכך וייטב לך רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין ופריך והא לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה נשמע הן, והכי נמי הוה מצי למיפרך לרבנן אמאי פטרי והא אית להו מכלל לאו אתה שומע הן, אלא משום דקיימא לן כר' מאיר דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ומדקדק בעל התלמוד בדידיה ולא חייש אדרבנן בכולה שמעתין למיפרך ולתרוצי אליבייהו, כדאמרינן בכמה דוכתי מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו אלמא דהכי עיקר כר' מאיר. ומיהו במסקנא מתרצא כולה מתני' דאמר אלא לעולם כי לית ליה בממון באיסורא אית ליה ואלעיל קאי דקאמרינן אלא איפוך אפילו באיסורא לית ליה והכי קאמר אלא לעולם תיפוך ולא תימא אפילו באיסורא לית ליה אלא בממונא לית ליה ובאיסורא אית [ליה] הילכך שבועת העדות דאית ביה ממון דמפסידין לתובע דמיא לתנאי בני גד ובני ראובן דהוא ממון לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן להכי פטר ר' מאיר, וכן סוטה דאית בה ממון כגון כתובה כתב הנקי לאוריי לך דבעי לאשביעה אם [לא] שכב הינקי ואם שכב (הינקי) [חנקי] ולא אמרי מכלל לאו אתה שומע הן לר' מאיר, אבל שתויי יין ופרועי ראש דאיסורא דלאו ממונא הוא דלית ביה ממון כלל ולא דמי בממון לתנאי בני גד ובני ראובן אית ליה לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. וכן כל הדומין להן, ואל יבוא בכל עת אל הקודש ולא ימות הא אם יבוא בכל עת ימות כגון בביאה רקנית, וכן קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו הא אם תחללו תמותו, וכן ירחצו מים ולא ימותו הא לא ירחצו ימותו. וחכמים מחייבין דאית להו אפילו בממונא מכלל לאו אתה שומע הן וכל שכן באיסורא ומתני' דפרועי ראש דברי הכל הוא. ויש מקשין אהא דאמרינן באיסורא אית ליה מכלל לאו וכו', והא בפרק קמא דנדרים [י"א.] אמרינן לחולין שאוכל לך אסור ואמרינן לימא מתניתין דלא כר' מאיר דאי רבי מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ונדרים איסורא ולאו ממונא ואמאי לא מתרץ התם באיסורא אית ליה. ואומר אני דלא תיקשי דנדרים נמי איסורא דאית ביה ממונא שהרי אוסר ממון חבירו הוא על עצמו או על חבירו (כו') [משו"ה] לא מצו לתרץ התם באיסורא אית ליה. וראיתי בתוספת תלמידי רבינו יעקב שדחק עצמו לתרץ וחכמים פוטרין דרבנן לא פליגי אדר' מאיר במכלל לאו אתה שומע הן דלא פליגו אלא בתנאי כפול עליה ולהכי לא מדקדק תלמודא במילתא דחכמים. ולא היא דאם כן בנדרים [שם] כי פריך לימא מתניתין דלא כר' מאיר [לפרוך מני מתניתין לא ר' מאיר ולא רבנן], ש"מ (דתנן ואית) [דרבנן אית] להו מכלל לאו אתה שומע הן. וגם בתוספת חביבי הלוי ראיתי כתוב שפירש לעולם לא תיפוך ורבי מאיר מחייב משום דאיסורא דלית ביה ממונא הוא ואמרינן מכלל לאו אתה שומע הן. ולא היא דאי לית ביה ממונא לגבי עדים אית ביה ממונא לגבי תובע ודמי לתנאי בני גד ובני ראובן דהוי ממון לגבי ישראל נמי שאם לא יעברו אל תתנו להם. ופירש נמי דחכמים פוטרין דאפילו באיסורא לית להו מכלל לאו אתה שומע הן ומתני' דשתויי יין ופרועי ראש ר' [מאיר] הוא ולא רבנן. שתי תשובות בדבר חדא כדפרישית לעיל דאם כן דרבנן נמי לית להו מכלל לאו אתה שומע הן לפרוך בנדרים מני מתניתין לא ר' מאיר ולא רבנן אלא מדפריך לר' מאיר לחוד מכלל דלרבנן אית להו מכלל לאו אתה שומע הן, ותו הא אמרינן בהדיא אלא ר' יהודה הוא הא מדסיפא ר' יהודה מכלל דרישא לאו ר' יהודה ומשני כולה ר' יהודה הוא אלמא ר' יהודה דהוא בר פלוגתא דר' מאיר אית ליה מכלל לאו אתה שומע הן, ותו הא אמרינן בהדיא ואלא ר' יהודה וחכמים דהכא ר' יהודה, ותו הא אילו שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש לאו משנה הוא דנימא ר' מאיר הוא אלא ברייתא היא [סנהדרין פ"ג.] ודברי הכל הוא מדפליגי [שם] בסיפא רבי וחכמים בבעל מום ששימש ובהזיד במעילה מכלל דרישא דברי הכל היא.
